התנ"ך מזמין אותנו כל הזמן להרהר על מקום משכנו של אלוהים בלב האדם, ומזכיר לנו שאיננו צופים פשוטים באמונה, אלא מקדשים חיים שבהם שוכן הבורא. שני קטעי תנ"ך מאירים במיוחד בנושא זה הם האפסיים ב':19-22 והמפגש של ישוע עם שני התלמידים בדרך לאמאוס (לוקס כ"ד:13-35).
האפסיים ב' 19-22: חינוך רוחני
השליח פאולוס כותב באפסיים 2 כי המאמינים אינם עוד "זרים ונוכרים", אלא בני משפחתו של אלוהים. כאן אנו מוצאים קריאה לאחדות במשיח:
"אז אינכם עוד זרים וזרים, אלא אזרחים עם הקדושים ובני בית אלוהים, הבנויים על יסוד השליחים והנביאים, ישוע המשיח עצמו הוא אבן הפינה הראשית, ובו כל הבניין, טוב. יחד הוא גדל למקדש קדוש בה', שגם אתם נבנים בו יחד למשכן לאלוהים ברוח" (אפסים ב':19-22).
קטע זה מגלה לנו שנוכחות אלוהים אינה מוגבלת למקדשים שנעשו בידי אדם, אלא מוצאת את מקומה בכל לב מאמין. כאבנים חיות, אנו חלק מבניין רוחני הצומח בקדושה ובאחדות, המושתת על ישוע המשיח.
הדרך לאמאוס: חום הלב
סיפור הדרך לאמאוס, המסופר בלוקס 24:13-35, משלים בצורה נפלאה את הרעיון הזה של הנוכחות האלוהית בתוך האדם. בפרק זה, שני תלמידים הלכו מיואשים לאחר צליבתו של ישו, מבלי לזהות כי הקים מתהלך לידם. ישוע הסביר להם את כתבי הקודש ושבר איתם לחם, ובשלב זה נפקחו עיניהם והם זיהו שזה הוא.
המפתח לסיפור זה נמצא במילותיו שלו: "האם לבנו לא בער בתוכנו בעת שדיבר אלינו בדרך וכאשר פתח לנו את הכתובים?" (לוקס כ"ד:32). ה"שריפה" הזו בלב היא ביטוי ברור של נוכחות ה' השוכנת בתוך האדם, ומציתת אותו בתקווה, אמונה והבנה.
השתקפות סופית
שני הקטעים הללו מזמינים אותנו לשקול כיצד אלוהים אינו רחוק, אלא שוכן בתוכנו. אפסיים 2 מראה לנו שאנו חלק מבניין רוחני הולך וגדל, בעוד שהדרך לאמאוס מזכירה לנו שניתן לחוות נוכחות אלוהית באמצעות חום הלב והארת המילה.
לפיכך, משכנו של אלוהים אינו מושג מופשט, אלא מציאות מוחשית המשנה את חיינו. בכל רגע של ספק או ייאוש, אנו יכולים לזכור שאנו מקדשים חיים ושהאדון הולך איתנו, מאיר אותנו באהבתו ובאמתו.
שאלות לשיקוף:
איך אתה יכול להיות מודע יותר לנוכחות האל השוכן בך?
כיצד תוכל לתרום ל"בניין הרוחני" שעליו מדבר פאולוס באפסים?
האם חווית "חום לב" דומה לזה של התלמידים באמאוס? אם כן, איזו משמעות הייתה לזה עבורך?
No comments:
Post a Comment
Note: Only a member of this blog may post a comment.